החלטה בתיק רע"א 56927-06-13

1.                    בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 11.6.2003, בגדרה התקבל באופן חלקי ערעור המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם א' פוני), אשר התנה מתן רשות להתגונן בהפקדת סכום של 100,000 ש"ח.

2.                    לבית משפט קמא הוגשה ביום 19.3.2009 תביעתה של המבקשת לפינוי ולתשלום סכום של 290,535.58 ש"ח. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והיא נסמכת על חוזה שכירות וחוזה ניהול שצורפו לה. לפי המתואר בכתב התביעה, המבקשת הקימה בית דירות המשמש לדיור מוגן לקשישים. החל משנת 1993 שכרה המשיבה מהמבקשת את אחת הדירות, והיא מתגוררת בה עד היום. המבקשת טענה כי המשיבה איננה משלמת מאז חודש יולי 2004 את חלקה בהוצאות הבניין כנדרש. עוד צוין במסגרת כתב התביעה, כי החוב המתייחס לתקופה הקודמת למועד זה, קוזז בהסכמה עם בני משפחתה של המשיבה (קיזוז זה, כך נלמד מהמסמכים, נעשה מתוך כספי הפקדון שהפקידה המשיבה בידי המבקשת). בהיעדר בקשה כל שהיא מצד המשיבה לאחר המצאת כתב התביעה ניתן פסק דין, אך זה בוטל לאחר שהתקבלה בקשת המשיבה לביטולו.

3.                    לאחר ביטול פסק הדין, הגישה המשיבה בקשות שונות ובהן בקשה למחיקה על הסף, דחייה על הסף, מחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן. בהחלטה שנתן הרשם הנכבד ביום 25.12.2012 נעתר לבקשת הרשות להתגונן, אך היתנה את מתן הרשות בהפקדת סכום של 100,000 ש"ח. במסגרת ההחלטה דחה הרשם את טענותיה המקדמיות של המשיבה, וציין כי למד על הודאת המשיבה בחוב כלפיה או למצער בחלק ממנו מתוך המסמכים השונים שהיא חתומה עליהם.

4.                    המשיבה הגישה ערעור על החלטת כב' הרשם וזה נדון בפני כב' השופט א' רון. בהחלטתו סקר כב' השופט רון את החלטת הרשם ואת נימוקיה והגיע למסקנה ולפיה "צדק כב' הרשם בתפיסתו הבסיסית, לפיה גלומה בעייתיות אינהרנטית בעמדת המערערת [המשיבה בהליך זה - א.ד.], שמזה שנים הרבה לא שילמה היא דמי ניהול למשיבה, ולו גם פרוטה שחוקה; ומן הצד אחר, צדק הוא גם בכך שאימץ את טענת המבקשת שביחס לחשבון הכולל, אופן חישוב הריבית ולשאלות נלוות אחרות, אין כתב התביעה בהיר כל צורכו". על רקע זה הניח בית משפט קמא כי דחייה מוחלטת של בקשת הרשות להתגונן לא הייתה במקומה.

5.                    בהתייחסו לחיוב המשיבה בהפקדה כתב כב' השופט רון כי הוא נכון לקבל את ההשגה בעניין זה שכן תנאי זה, כלפי בעלת דין שהוגדרה כחסויה ושניתן להניח שלעולם לא תוכל לעמוד בו, מחייב התערבות. בית משפט קמא הפנה לפסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי יש לוותר על הפקדה כתנאי למתן רשות להתגונן מקום בו משוכנע בית המשפט כי אין לאל ידו של הנתבע להרים מעמסה כספית זו.

6.                    בהמשך לכך בחן בית משפט קמא את מערכת היחסים בין הצדדים והגיע למסקנה לפיה יש "ליצור מתווה שיאזן בין טענות המשיבה כי מגיעים לה דמי ניהול וכי אין הדעת נותנת כלל שתשהה המערערת שנים על גבי שנים ללא תשלום כל דמי ניהול, לבין מתן משקל לספק מסוים בדבר דרך חישוב ריביות והוצאות נלוות אחרות - וכל זאת, שלא בדרך שתתנה את הרשות להתגונן בתנאים שאין המערערת יכולה לעמוד בהם כלל".

7.                    משכך, קבע בית משפט קמא כי אין לתת למשיבה רשות להתגונן לגבי סכום של 107,300 ש"ח שהוא דמי האחזקה החודשיים הבסיסיים, שלגביהם מצא כי לא יכולה להיות מחלוקת. בסיכום החלטתו קבע בית המשפט כי ביחס לסכום של 107,300 ש"ח הערעור נדחה ובהיעדר הפקדה כפי שנקבעה על ידי הרשם - המשמעות היא שהמשיבה זכאית לפסק דין על סכום זה. באשר ליתרת הסכום ולסעד הפינוי הערעור התקבל וניתנה רשות להתגונן ללא תנאי.

8.                    בבקשת הרשות לערער תוקפת המבקשת את החלטת בית משפט קמא לקבל את הערעור על החלטת הרשם ולבטל את החיוב בהפקדה. היא סבורה כי לא היה מקום לתת רשות להתגונן כלל, ובוודאי שלא היה מקום לוותר על התנאת מתן הרשות בהפקדה. לדידה של המבקשת הנימוק כי מדובר בתובעת בת 83 שהינה חסויה אשר ענייניה מטופלים על ידי אחרים, אינה יכולה להצדיק פטור מתשלום סכומים שאותם היא חייבת על חשבונה של המבקשת. כיסה הפרטי של המבקשת, כך נטען, אינו יכול לשמש מזור למצוקתה הכלכלית של המשיבה. בנוסף נטען כי לא הונחה תשתית לקבוע כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא כזה שהיה בו כדי להצדיק את קבלת הערעור.

9.                    המשיבה מבקשת לקיים את ההחלטה ולטענתה דין התביעה לדחייה מנימוקים שונים. מכל מקום בא כוחה של המשיבה מפנה לכך שהיא אישה מבוגרת, בת למעלה מ- 80 שנה, נכה בדרגת נכות של 100% לצמיתות, חרשת באופן כמעט מוחלט המתגוררת בדירה ביחד עם מטפלת זרה, שמממנים ילדיה. הוא סבור כי הרשם טעה בין היתר בחיוב בהפקדה וכי בית משפט קמא שדן בערעור על החלטת הרשם צדק בבטלו את חובת ההפקדה כתנאי למתן הרשות להתגונן.

10.                לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בענייננו מדובר בערעור ב"גלגול שלישי" וההלכה היא כי הליכים משפטיים ידונו בשתי ערכאות ומתן רשות ערעור לערכאה שלישית היא בגדר חריג, תהא הערכאה השלישית אשר תהה (ר' רע"א 40751-08-10 אבני דרך חברה לבניין בע"מ נ' ירון אליאסזדה (1.11.20120), (להלן: "אבני דרך") המפנה לרע"פ 8963/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (3.3.2005) ו- רע"א 3670/05 איתן נ' מנו ספנות (23.8.2005)). לעניין זה, החלטת רשם שנתונה לערעור בפני אותו בית משפט בו הוא מכהן מהווה "גלגול נוסף ונפרד" (ר' אבני דרך, פסקה 13).

11.                מכאן שיש לבחון את השאלה האם יש לתת רשות ערעור במקרה זה בהתאם למבחנים שנקבעו ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). דומה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. המדובר בסכסוך נקודתי בדבר התחשבנות כזו או אחרת באשר לתשלום דמי אחזקה שאינו מצדיק דיון בשלוש ערכאות. זאת ועוד, הנטייה להתערב בהחלטות שעניינן מתן רשות להתגונן היא מצומצמת (אבני דרך, פסקה 13 וההפניות שם), ונותרת כזו גם במקרי גבול, שאף בהם לא תתערב ערכאת הערעור אלא אם שוכנעה, כי הערכאה דלמטה הכריעה על סמך עקרונות לא נכונים, או בשל שיקולים שאינם נכונים או שאינם סבירים (ע"א 507/85 בדר פנון נ' שטראוס - חברה לשיווק בע"מ, פ"ד מג(1) 106, 112 (1989) (להלן: " בדר פנון")).

12.                משכך, דין הבקשה להידחות ואין מקום למתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים איני סבור כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא, בעת שביטל את החיוב בהפקדה כתנאי למתן רשות להתגונן אך סייג זאת ביחס לחלק מסכום התביעה. בית משפט קמא בחן את הדברים בהתאם להלכה הפסוקה לפיה די בהגנה דחוקה כדי לאפשר רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי פ"ד נט (3) 41 (2005) (להלן: "האחים אלפי"), רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' יוסף סלמה, פסקאות 14 ו-18 וההפניות שם (4.1.2007) (להלן: " סלמה")) וזאת בהתחשב בהיותה של זכות הגישה לערכאות אחת מזכויות היסוד.

13.                אכן, על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ניתן להתנות את מתן הרשות בתנאים 'בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה...'.  התנאת הרשות להתגונן בהפקדה נעשית כאמצעי מאזן, מקום בו ההגנה נראית על פניה קלושה ביותר (בדר פנון, 111, ע"א 680/89  בן אבו נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה (3) 757, 761 (1991) (להלן: "בן אבו"); ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק לאומי פ"ד מד (1) 127, 128 (1989); ע"א 517/07 מזל נחום נ' קרן אהרנסון בע"מ (פורסם במאגרים, 18.2.08) רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קרית טבעון, פסקה 14 (28.6.2012) (להלן: " עמרן")). עם זאת אין להורות על התנאת הרשות להתגונן מקום בו יביא הדבר לשלילת זכות הגישה לערכאות של הנתבע (האחים אלפי, 47; בן אבו, 763 (שאליהם הפנה בית משפט קמא בהחלטתו), וכן בדר פנון, 112, עמרן, פסקה 14).

14.                משהניח בית משפט קמא, ולא נמצאה לי עילה להתערב בהנחה זו, כי מצבה של המשיבה לא יאפשר לה את ההפקדה, וזאת בהתחשב בין היתר בכך שמדובר בחסויה ונכה -  הרי שהמסקנה הנובעת מכך היא המסקנה אליה הגיע.

15.                הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. הפקדון שהופקד יוחזר למבקשת.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: